פסק-דין בתיק ה"פ 9230-03-12

לגבי המשיב 6

1.    המבקשת, מידן סוכנות לביטוח (2003) בע"מ (להלן: מידן) ביקשה פסק דין הצהרתי כי פריטי ציוד משרדי, שפורטו בנספח לתובענה (להלן: המיטלטלין), שייכים לה בלבד, ואינם שייכים לחייב, מר שלמה גרין, שהוא המשיב 1 (להלן: החייב). המבקשת יוצגה על ידי מנהלה, מר אורי וזינה (להלן: וזינה) .

2.   המשיב 6, בנק הפועלים בע"מ (להלן: המשיב) התנגד לבקשה.

3.   לאחר דיון הוכחות, החלטתי לקבל את ההתנגדות ולדחות את התובענה.

4.   החייב, סוכן ביטוח ותיק, מסר בעדותו כי הוא היה מבעליה של סוכנות הביטוח א. גרין בע"מ, שהוקמה בשנת 1968 (להלן: גרין), והיה אף הבעלים של שלוש חברות נוספות שהן סוכנויות ביטוח. גרין אינה פעילה כיום, אך בבעלותה נכס ברח' הדקל 54, תל-מונד.

עם הקמתה של מידן, בשנת 2003, השכירה לה גרין את חדרי המשרד בנכס האמור, אשר בהם פועלת מידן עד היום. החייב עצמו מתגורר אף הוא באותו נכס, בקומה שמעל לזו שבה נמצאים משרדי מידן.

5.   מידן הוקמה כמיזם משותף של וזינה ושל החייב.

      החייב העיד כי בשנת 2003 החליטו השניים להקים במשותף סוכנות ביטוח. לשם כך "הסירו מעל למדף" חברת-מדף בשם: מידן סוכנות לביטוח בע"מ, שהיתה בלתי פעילה, הפיחו בה חיים והקימו יחדיו את מידן. החייב העיד כי כל אחד מהשניים הזרים אל מידן את תיקי הלקוחות שהיו לו, לצורך פעילותה, וזו היתה השקעתו בחברה המשותפת.

       כל אחד מהשניים הוא הבעלים של 45% ממניות מידן (על פי פלט רשם החברות, שצורף להתנגדות המשיב, הבעלים של 10% הנותרים של מניות מידן היא חב' קפלן נעים ושות' בע"מ).

       תובענתה דנן של מידן מבוססת כאמור על הטענה, כי לחייב אין כל חלק במיטלטלין שבמשרדיה.

6.    בתחילת ההליך קיבלתי את בקשתו של וזינה ליתן צו מניעה זמני על מנת למנוע הוצאה או מכירה של המיטלטלין במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שנוקט המשיב כנגד החייב.

       הטעם לכך היה כי המשיב לא הציג סיבה אחרת להתנגדותו לסעד הזמני, למעט עובדת היותו של החייב בעלים של 45% ממניותיה של מידן. סיבה זו, כשהיא לבדה, אין בה די על מנת להתעלם מאישיותה המשפטית הנפרדת של מידן (ראו החלטתי מיום 6.6.12).

       אולם בדיון ההוכחות בתיק העיקרי עלו - בחקירות הנגדיות של וזינה ושל החייב - נסיבות נוספות שמצדיקות לדחות את התובענה.

7.    כפי שצויין, מידן שוכנת במשרדים שהיא שוכרת מחב' גרין, החל משנת 2003 ברציפות. הן וזינה והן החייב העידו כי בתחילת תקופת השכירות שילמה מידן שכר דירה כמקובל באותו מקום, אך כעבור מעט למעלה משנה הורע מצבה הכלכלי של מידן. אז הושג בין וזינה לבין החייב סיכום כי במקום שכר דירה תשלם מידן עבור גרין את הארנונה והוצאות אחזקה של הבניין.

       החייב העיד כי כשסוכם הסדר זה (לפני כשמונה שנים) היו הוצאות הארנונה והאחזקה מקבילות פחות או יותר לדמי השכירות המקובלים במקום, אך לא היה בידי החייב, ואף לא בידי וזינה, להתייחס באופן קונקרטי לנתונים הכספיים: מדובר בנכס שהוא בניין משרדים, ברח' הדקל בתל-מונד. שכר הדירה עבור נכס עסקי במקום הרי לא קפא על שמריו, לאורך תקופה בת כשמונה שנים.

       החייב אישר בעדותו כי רובצים עליו חובות בסכום שעולה על 200,000 ש"ח, וכן - כי הוא המוציא והמביא בחב' גרין, בעלת הנכס. על כן מצופה היה מהחייב לנצל מקור של הכנסה, מנכס מניב, היינו - לעקוב אחר גובה שכר דירה הריאלי במקום ולדרוש ממידן שכר דירה ריאלי עבור המשרדים שגרין משכירה לה.

       להלן קטע מהחקירה הנגדית, שערכה ב"כ המשיב לחייב, אשר מדבר בעד עצמו:

       "ש.  אם כך אתה אומר שאתה והבעלים האחרים של מניות חברת גרין, שהם יורשי אמך ז"ל, ביחד לא מצאתם צורך להשכיר את המשרד שבו יושבת מידן בשכירות רגילה?

       ת.  אני לא התייעצתי אתם, אמרתי שבזמנו סכום ההוצאות שמידן שילמה השתווה בערך לדמי שכירות.